אני כבר כמה זמן בענייני סיכום שנה והתכווננות לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. ופתאום יש זמן ומרחב להעמיק ולעבד את שהיה. וכמה דברים קרו ועברו עליי השנה. זאת היתה שנה סוערת וקשה אך לצד זאת מלמדת, מצמיחה ובעיקר מפתיעה. השתדלתי מאוד להיות בה נוכחת, קשובה ואמיצה, ולצד המון ביקורת עצמית מצאתי גם חמלה וקבלה.
– – –
אך סיכומי שנה לא בהכרח קורים אצלי רק בראש השנה, אלא בפרק הזמן הזה שבין ימי סוף הקיץ בהם נולדתי, לבין ימיו הראשונים המרגשים וגם הכואבים של החגים עם בוא הסתיו. ועם שנה כמו שהייתה, ידעתי שאני צריכה מקום שקט שיאפשר לכל הדבר הזה להיות ושיאפשר לי להתנתק- מהשגרה, מהנייד, מכל מה ש…
הרבה פעמים שואלים אותי איך אני מכירה את כל המקומות אליהם אני נוסעת? התשובה הפשוטה והקלה לאימוץ, היא בכל פעם שאני נתקלת ברחבי המדיה במקום חדש, או מקבלת המלצה על מקום מסויים – הוא ישר נכנס לרשימת הפתקים ולמפת ״מקומות בארץ״.
– – –
כך בכל פעם שמתחשק לנסוע – שולפים מקום לפי איזור בארץ ונהנים ממגוון רחב של יעדים כאשר כל אחד מהם שונה מן האחר ביפיו, רמתו, מחירו וכו׳.
ה-״בית באבירים״ בגליל המערבי היה בדיוק מקום כזה שנשמר אי שם מזמן ונשלף כשחיפשנו מקום להתאוורר בו מכל. מקום שישמש מרחב לנח, להיות, לסכם ולחוות בלי שנצטרך או נרצה כל כך לצאת ממנו. כזה שיספק לנו את כל מה שחיפשנו – מקום נקי, נעים ועם מקור מים קרוב.
כשנפתח בפנינו השער הראשי של מתחם האירוח ״הבית באבירים״, התגלה בפנינו מיד מה שמאפיין את המקום הקסום הזה- כולו בנוי בתוך חורש ים תיכוני עשיר וצפוף שתורם לקסם של המקום והתמזגותו עם הטבע. השילוב של הצמחייה, הצל שהיא מטילה והגובה של המקום, גורמים לכך שגם בימים החמים ביותר בשנה, הטמפרטורה נשמרת נעימה ובריזה מנשבת בכל עת כאשר השמש חודרת בין העלים.
– – –
בלב כל הטבע הזה, נבנה המקום שכולו שילוב של אבן וחומרים טבעיים ועוצב ותוכנן עד לפרט הקטן ביותר. כשאור, בעלת המקום, הובילה אותנו לסוויטה הצפונית, נפרשה בפנינו חצר פרטית רחבת ידיים שחיכתה רק לנו להעביר בה את כל הסופ״ש ברוגע. בחצר יש בריכה פרטית טבעית וקרירה המתאימה לרחצה בימי הקיץ. בית האבן המשקיף לגינה המקסימה הזו, גדול ונעים, מעוצב עד לפרטים הקטנים עם ג׳קוזי בפנים, מיטה רחבה ונוחה, מטבח מהמם ואח לחימום בימים הקרים. באמת שאין צורך לצאת לאורך היום כשהכל כל כך מדוייק.
– – –
כיוון ולא התחשק לנו לעבוד יותר מידי בבישולים, את ארוחת הערב אכלנו בסביבה בשני מקומות נחמדים. לא הייתי מצפה לרמת קולינריה גבוהה אבל בהחלט טעים ונעים. הראשון הקלאסי והמוכר ביסטרו ״אלומה״ במעלות תרשיחא והשני ביסטרו ״מיכאל״ בלימן. את ארוחת הבוקר הזמנו בתוספת תשלום מספקים מקומיים בהמלצת אור, וקיבלנו לחדר סלסלה של ארוחת בוקר מגוונת.
בשאר הזמן בילינו את זמנינו בעיקר בחוץ – דורכים יחפים על האדמה הטבעית והסלעים, רוחצים עירומים בבריכה הטבעית, זרוקים על הספות, מלוטפים מהשמש, נעים בין קריאה של ספר לשיחה עמוקה על החיים. חושבים מה תביא עלינו השנה הקרובה ומקווים לחזור לכאן בקיץ הבא.
– – –
– – –
– – –
שנהיה בריאים השנה ונשמח מהדברים הפשוטים כמו שהיינו ילדים.
שנתרגש מטיפות הגשם, ממשב הרוח, מפריחה חדשה.
שנלמד את מה שאנחנו צריכים ללמוד
שנדע לבקש סליחה ושנדע להיסלח וללכת צעד אחד אחורה רגע לפני ההצפה.
שנדע לאהוב באמת, בפשטות ובקרבה
אנחנו כל כך רחוקים לפעמים
ואז אנחנו מגלים שאנחנו לא רחוקים אחד מהשני, אלא רחוקים מעצמנו
שנלמד להגיע עמוק לתוך עצמנו
למצוא את הנקודה הזאת שאנחנו אוהבים בעצמנו, שלפעמים היא כה חמקמקה, ושמהנקודה הזאת נלמד לקבל את השברים שלנו, את השבירות שלנו, את הקשיים שלנו, את הפגיעות שלנו
ושמתוך המקום הזה נזכור לצאת לעולם ולנגן אהבה.
שי צברי
