עוד לפני שכל הקורונה נכנסה לחיינו, הזמנו לנו סוף שבוע ב״ארץ ערבה״ בצוקים.
מעולם לא הייתי בחופשה מדברית. זה משהו שתמיד חששתי ממנו.
המדבר הוא מקום כל כך עוצמתי ושקט, בעל מרחבים עצומים וצבעיו ונופיו מהפנטים.
אבל אי שם בחודש נובמבר 2010 , המדבר לכלך לי את הנשמה והפך להיות בשבילי מקום כואב.
מאז, בכל שנה שביקרתי אותו, הרגשתי קטנה ומפוחדת אל מול גודלו העוצמתי
וכמה שניסיתי פשוט להיות, לרוב זה נחל אכזבה כואבת.
״המקום היפה ביותר והעצוב ביותר בעולם כולו״
הנסיך הקטן
ואז יום אחד קיבלתי הודעה מהאיש שאיתי – ״הזמנתי לנו סוף שבוע בארץ ערבה בצוקים״.
״אתה בטוח?״ רשמתי לו. הוא יודע במה מדובר.
״אני בטוח שיהיה מדהים״.
– – –
באיזה שהוא מקום, בתוך תוכי ציפיתי רבות לחוויה הזאת. יש משהו טוב בלגרות את המקומות הכואבים כי דווקא משם גדלים הכי הרבה.
ואז הגיעה הקורונה וערערה את הכל.
חשבתי לעצמי- סרייסלי? אחרי כל השבועות בבידוד הזה עוד נסע להתבודד במדבר?
לא תיארתי לעצמי כמה דווקא המדבר, המקום שהכי חששתי ממנו, יקבל אותי בחיבוק חם.
אז ארזנו תיקים, ציידנו את הצידניות והחלטנו לקום עם אור ראשון כדי לנצל את היום במיטבו.
הכל מועמס על הג'יפ, הפלייליסט העברי מוכן (אם בא לכם מוזמנים להאזין לו גם) .
אנו יוצאים לדרך מחויכים, אפילו גל החום לא ישבור אותנו, אבל אז בבת אחת כל אורות האוטו דלקים. ״משהו לא בסדר״ אני אומרת. ״צריך לנסוע למוסך״ ובליבי לא מאמינה שככה מתחיל לי הסוף שבוע.
מתלבטת עם עצמי אם ראוי בכלל לבכות לרגע או לא. מחליטה שלמה לא.
משחררת כמה דמעות, מחליפים מכוניות. ויוצאים הפעם, באמת לדרך. יוצאים לדרום.
– – –
״עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח״
נתן אלתרמן
יש כמה דרכים יפות להגיע לצוקים אבל בעיני הדרך היפה והמעניינת ביותר היא דרך כביש 40 שחוצה את המכתש. בדרך זו יש גם לא מעט מקומות שווים לעצור בהם, אבל זו שתמיד אני חוזרת אליה היא מעדניית ״הכנעניה״ במדרשה של שדה בוקר. בכנענייה יש קסם של פעם, ויש בה את כל הטוב שיש למעדניה להציע עם דגש על תוצרת מקומית. גולת הכותרת של המקום היא הסנדוויצ'ים המופלאים שלה, אז בחרנו שניים לדרך לצד קפה קר והמשכנו לעצירה המרגשת הבאה.
כל מה שאכתוב על ״מצפור ברק ועמיחי״ ירגיש משוחד, כי נו אתם כבר יודעים, אבל זו באמת אחת נקודות התצפית היפות והמרגשות ביותר בארץ. כשאתם עוברים את מצפה רמון לכיוון הירידה למכתש (ממש על הדרך) מצד ימין נמצא המצפור, וזה המקום לרגע לעצור ולנשום את עוצמתו של מכתש רמון שנגלה אליהם פנורמית. כשאתם שם, בבקשה תחייכו, ותזכרו לרגע גם בברק ועמיחי שאהבו את הארץ הזו אהבת נפש.
בירידה מטה אל המכתש, ממש מתחת לאף של כביש 40 נמצא גב ילק וזה המקום שלכם לעצור לטבילה מדברית מרעננת ולנח אחריה בצל תחת המצוקים המרשימים. עוברים את השילוט החום של נחל נקרות ולאחר 1.3 ק"מ תראו בצד שמאל רוג'ום – זה מקום חניה (לא להתבלבל עם עין ילק הנמצא במפה של גוגל). יורדים כמה צעדים עם השביל עד שרואים את גב ילק מתחתינו. ממשיכים מימין עם השביל שיורד מטה עד לגב וקופצים למים הירקרקים כמו אמיצים.
– – –
את העצירה האחרונה שלנו בדרך לארץ ערבה עשינו ב פונדק נאות סמדר הייחודי שמציע מוצרים אורגנים, מוצרי טיפוח תבלינים ועשבי תה, הכל כמובן תוצרת הקיבוץ נאות סמדר. קנינו שמן זית, זיתים, ותה קר אורגני מרווה וטעים (התכנון המקורי היה לעבור דרך בית האומנויות של הקיבוץ שלצערנו היה סגור בעקבות הקורונה. שימו לב שעצירה זו מאריכה את הדרך).
זמן להגיע ליעד.
״היא בטח לא שוכחת
ועדיין לא סולחת
לימים ארוכים ארוכים
כבר מזמן הייתה עוזבת
אלמלא הייתה חושבת
שתמצא בי מים מתוקים״
מאיר אריאל
בקצה הישוב צוקים נמצא מתחם ״ארץ ערבה״.
כשדמיינתי את ארץ ערבה חלמתי על בידוד שקט ומנותק, אואזיס מחשבתי, שמאפשר לי להיות פשוט ברוגע וברגע אל מול נוף עוצר נשימה. לשמחתי זה בדיוק מה שהמקום מציע.
– – –
ארץ ערבה הוא מתחם אירוח מדברי ובו מספר בקתות כאשר כל אחת מבודדת ומרוחקת יחסית מהשנייה. מה שמאפיין את המתחם זו הבנייה המדברית- אקולוגית המשתלבת נפלא עם נוף המקום ותורמת לשהות נעימה ומנותקת עם הרבה כבוד לטבע שמסביב.
אנחנו לקחנו את ״סוויטת שיטה״ הזוגית, אשר נקראת כך בשל עץ השיטה שנמצא בסמוך לה והיא ממוקמת על קו הואדי, אל מול נוף שמורת נחל עשוש.
הבית מעוצב בסגנון מדברי עם נגיעות מרוקאיות לטעמי, מחולק למפלסים פתוחים אחד לשני, עם פינות ישיבה רבות, מטבחון צנוע (אך עם כל מה שצריך), קמין, אמבטיה גדולה, מיטה רחבת ידיים ונוף עוצר נשימה שנכנס פנימה מכל עבר.
מחוץ לבקתה ישנם לא מעט נקודות לשבת בהם, לעצור ולהתבונן בנוף בראשית.
ערסל לרבוץ בו, נדנדת עץ להתנדנד בה, מיטות שיזוף לשכב בהן, ספסל לקריאת ספר ומזרונים לפריסה תחת כיפת השמיים ולהביט על הכוכבים. לימים קרים יש מקום למדורה ומנגל לצליית מה שאתם אוהבים. אבל יותר מזה, אחד הדברים המהנים בחוץ הבקתה היא בריכת טבילה הנמצאת בטמפרטורה מדויקת ליום ולילה, ומקלחת חוץ עם חלון לנוף ונטולת תקרה כדי לא לשכוח להביט בשמיים.
האירוח במקום אינו כולל ארוחת בוקר, ועל כן, הבאנו איתנו את כל מה שצריך כדי לבשל את הארוחות בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. אם יש צורך להצטייד, בכניסה ליישוב צוקים נמצאת מעדניית כביש 90, ואנחנו כאלה שאוהבים לצוד אחר תוצרת מקומית ומבינים את החשיבות הרבה של לתרום לה, עשינו סיבוב ליקב מואה שיש לו רוזה מדברי נהדר, וקפצנו גם למכוורת בעין יהב וקנינו דבש איכותי. בכניסה לעין יהב יש גם סופר גדול בו קנינו עוד מהבירות המדהימות שטעמנו בבקתה של ״מבשלת בירה ערבה״.
בשאר הזמן פשוט שהינו בבקתה, בלי רצון למהר לשום מקום. התמסרנו למרחבי השקט האינסופיים.
דיברנו אינסוף שיחות. על הכאן ועכשיו, על התוכניות לעתיד, על הדברים הכואבים וגם על השמחים. הודינו על מה שיש לנו. צחקנו וגם בכינו, חגגנו אותנו והיינו המון ביחד וגם לא מעט לחוד. קראתי שירה (דוד אבידן), כי זה תמיד עושה לי נעים בלב, כתבתי לעצמי המון ובעיקר התפלאתי מכך שאני מצליחה להנות ולהתמסר למקום שכל כך פחדתי לשהות בו.
״אני מפחדת להודות בזה, אבל אני באמת מצליחה להנות״ אמרתי לאסף, והוא חייך אליי בעיניו הנוצצות והאוהבות.
״אני חושבת שאני סוף סוף מקבלת את המדבר על כך רבדיו. את הכאב הממוטט שלו, את היופי האינסופי שבו. עד שבאנו לכאן, לא ידעתי עד כמה המדבר, כנראה היה מראה של עצמי״
– – –
״למי מגיעים לאיזה מקום
נחים קצת והולכים הלאה
ואולי חוזרים לאותו מקום
רק שאין מכירים אותו בלילה
ואולי יוצאים מאותו מקום
ואולי הולכים באמת הלאה״
דוד אבידן
בתום 72 שעות של שהות מיוחדת, כזו שלא רוצים לשחרר ממנה כל כך מהר, הגיע הזמן להתגלגל חזרה הביתה. את הדרך חזרה הביתה עשינו דרך כביש 90 (כביש הערבה) ונסענו לחניון בירכת צפירה שנמצא בנחל צאלים במדבר יהודה. הוייז הוביל אותנו דרך כביש 258 המרהיב ביופיו, כזה החוצה עמק מדברי משני צדדיו ונראה באופק שאינו הולך להסתיים.
חנינו את הרכב ועשינו מסלול קצר יחסית וחם מאוד (אלוהים יש 38 מעלות בחוץ, מה אנחנו עושים?) אל עבר בריכה עוצרת נשימה, כזו שכל צעד, יתדות באבן, טיפוס או החלקה על הטוסיק המזיע בדרך אליה היו שווים את זה (שימו לב המסלול אתגרי ולא מתאים לכל אחד).
– – –
בירכת צפירה שוכנת בראש מפל ענק שגובהו כ-100 מטר, וממנה נשקף נוף עוצר נשימה של מצוקי הנחל ותהום עמוק ועוצר נשימה. בימי שטפונות מכתשי הסלע מתמלאים והופכים לבריכה מופלאה לרחצה בעיקר בימים חמים שכאלה. קפצנו ישר למים ונהנו מעוד רגעים אחרונים של השקט המדברי.
למדבר היה לי קשה להתמסר אבל יותר קשה היה לי לעזוב.
זו היתה עבורי חוויה מאוד מלמדת. קפיצת מדרגה נפשית אל עבר שלוות נפש גם במקום שמרגיש הכי מעורער שבעולם.
אזכור את סוף השבוע הזה לעד כזה שלימד אותי את השיעור החשוב- ״בסוף מה שהלב הכי פחד ממנו, זה מה שהוא הכי היה צריך״.
נקודה אחרונה בנוגע לארץ ערבה – המקום ממכר, נעים, נקי ביותר ומוחשב עד לפרט הקטן ביותר, מלבד זה שאינו כולל ארוחת בוקר. אין לי בעיה עקרונית עם אי הגשת ארוחת בוקר, אך חשוב לציין כי הלינה במקום יקרה (1700 ש״ח לילה) ועל כן ציפינו לפינוקים נוספים בבקתה, כיאה למקומות אירוח בטווח מחירים זה.
– – –
