יום שני: נאות סמדר ופארק תמנע
בלילה השני והשלישי שלנו התארחנו באירוח הקיבוצי של נאות סמדר. בחרנו בנאות סמדר גם מתוך רצון להכיר עוד את המקום המיוחד הזה, וגם מיקומו הגיאוגרפי שימש אותנו לנקודת יציאה טובה למקומות השונים שרצינו לראות באיזור.

בנאות סמדר בנו חברי הקיבוץ יחידות אירוח אקולוגיות בבוץ שמשתלבות באופן מושלם עם מרחבי הנוף המדברי ותורמות לאווירה המיוחדת של המקום. יחידות האירוח ממוקמות בקצה הקיבוץ והן שקטות, בסיסיות (במובן הטוב של המילה) וכמובן נקיות מאוד. לכל יחידה פינת ישיבה פרטית, ובמרחב שבינהם טבולות פינות ישיבה מוצלות, רשרוש של מים וצמחי תבלין. המקום מציע מטבח משותף ומאובזר לבישול עצמי, בו השתמשנו בעיקר להכנת ארוחת הערב.

ארוחת הבוקר הוגשה לנו ליחידה, והיא כללה את כל התוצרת האיכותית והאורגנית הידועה של הקיבוץ- שמן זית, זיתים, לחם ביתי, סלט וירקות, גבינות, ביצים קשות וריבה מדהימה. פרסנו את המטעמים על השולחן במרפסת, נהנו מהשמש המלטפת של העונה וארזנו תיק ועלינו על הרכב חצי שעה דרומה אל עבר פארק תמנע.

פארק תמנע הוא מסוג המקומות האלה שאת לא מבינה איך הם לא יותר מתויירים, איך לא היית כאן לפחות עשרות פעמים וכמה לא יאומן שהם נמצאים ממש כאן מתחת לאף בארצינו היפה. ותאמינו לי, שאין מספיק מילים כדי להסביר את היופי של תמנע. פארק עוצר נשימה, ברמה בינלאומית שמציע מגוון של נקודות עניין ומסלולים. בילינו כאן יום שלם, כמעט לבד והעין שלנו פשוט לא שבעה לרגע.

נובמבר היא תקופה שבה המדבר מקבל גוונים רכים ויפים, השמש מחממת בנעימות, יש רוח קרירה שמנשבת קלות ומסלולי הטיול נוחים להליכה. לכן, החלטנו לפתוח את תמנע עם מסלול הליכה שנקרא קניון הפרצופים, הקניון הוורוד והקניון הלבן. זהו מסלול מעגלי של 6 ק״מ, שאורך 2-3 שעות ועובר בין מגוון צורות ופסלים טבעיים שנוצרו כתוצאה מתהליכי בלייה שונים בסלע, קירות סלע ורודים, סלעים לבנים, מצוקים כתומים, המון טקסטורות שהטבע יצר ולבסוף הליכה חזרה לנקודת ההתחלה שמרגישה כאילו הנחיתו אתכם על הירח ואתם צועדים לבד על אדמתו. נקודות העניין המרכזיות במסלול הם ״הקניון הורוד״ בו ערוץ הנחל נעשה צר והופך לנקיק קטן בתוך אבן חול וורודה ו״הקניון הלבן״ שבו קירות סלע גבוהים ולבנים, מרשימים וממלאים את הנפש.

לאחר המסלול, המשכנו עם הרכב אל עבר הנקודות השונות בפארק, כאלה שאתה חונה לידם את הרכב והולך רגלית לראותן. המרשימות ביותר בעיני הן הפטרייה המפורסמת, ציורי המרכבות העתיקים, הקשת הגדולה- נקודה לתמונה מושלמת, וכמובן, איך לא, עמודי שלמה המרהיבים. אני ממש ממליצה לעשות את הנקודות לפי הסדר הזה, כך שכאשר אתם מגיעים לעמודי שלמה השמש כבר יורדת מטה בשמיים וצובעת את עמודי הסלע הזקופים בצבעים אדומים מרשימים.

עם רדת החשיכה חזרנו חזרה אל הלילה השני שלנו בנאות סמדר.

יום שלישי: סיור והכרות עם נאות סמדר, תצפית בשחרות ושקיעה בחולות כסוי
אחרי יומיים בהם הלכנו המון ברגל החלטנו שהיום הזה יהיה בסימן מנוחה. עם כמה שיש הרבה למדבר להציע, יש גם משהו במרחביו שמזמן כל כך הרבה שקט ורק צריך לאפשר לשקט הזה להיות ולקחת את הזמן לאט. לעיתים, אסף ואני רוצים להספיק לראות, להספיק לעשות, אבל שוכחים שהתקופה הקרובה דווקא זימנה לנו זמן מסוג אחר. עת להתבונן, להכיר, ללמוד, להיות, לחוות.

נאות סמדר, הוא המקום המושלם לכך. דווקא השונות שבו והאני מאמין שלו, מזמנים למידה והתבוננות.
הוזמנו לעשות סיור בקיבוץ ולהכיר לעומק את סיפורו, אנשיו, פועלו ולהנות ממרחביו היפים והנעימים.

נאות סמדר הוא נווה מדבר אקולוגי- כך מגדירים אותו אנשי הקהילה. הוא הוקם על ידי קבוצת בוהמה ירושלמית, אשר רצתה לבחון מחדש את תפיסת העולם של יחסי האדם עם סביבתו. בקהילה היום ישנם כ- 100 חברים והקיבוץ מקיים תוצרת חקלאית מדברית וזאת לצד יין וגבינות, קוסמטיקה טבעית, בנייה אקולוגית וקידום תחומי אומנות ורוח. את כל תוצרות המקום תוכלו לקנות גם בפונדק נאות סמדר וגם בחלק מהמתחמים השונים בקיבוץ עצמו.

כשמתהלכים בנאות סמדר, אתה לא בטוח אם אתה ער או חולם. יש משהו בפטה מורגנה הזו שקמה בלב המדבר משהו מטעטע וקסום, אפילו סוג של הזייה. לכך במיוחד תורם המבנה המרכזי המרשים והלא שגרתי של הקיבוץ ״בית האומניות״, שנראה כאילו נלקח מאחד הסרטים המצויירים של דיסני. המבנה הורדרד, כחלחל צהבהב המוזר והמדהים הזה, הוא מרחב לאומנות ומתקיימים בו סדנאות יצירה וחללי עבודה שונים ומעוררי ההשראה. תוכלו להסתובב במעלה המבנה, לעבור בין הדלתות ולהציץ בחברי הקיבוץ יוצרים עם ידיהם מגוון עבודות ציור, קרמיקה, פורצלן, נגרות, אריגה, בטון ועוד.

מומלץ לעלות אל עבר צריח המגדל, ולתצפת על הנוף העוצר נשימה שנשקף ממנו. בתחתית המבנה מומלץ לבקר בחנות הגלריה, בה מוצגים ונמכרים דברי אומנות מרשימים שנוצרו במקום. שווה גם לעשות סיבוב בגינה המושקעת ולחצות דרכה אל עבר היקב של נאות סמדר, שנחשב ליקב הדרומי ביותר בארץ. כאן תוכלו לקיים טעימות וללמוד על גידול הכרמים במדבר ועל איך מייצרים יין טבעי, יחיד מסוגו בישראל.

בנאות סמדר מתגאים גם באמות המים של המקום. ניתן לבקר באגם שמשמש להשקיית הגידולים ולשבת על הדק, או ללכת לרבוץ בזה הקטן יותר שמתאים גם לשכשוך וטבילה ואז להתייבש בדשא בצל העצים הגבוהים. אם בא לכם לחקור עוד קצת, טיפה צפונית משם עם הרכב, קיים מעיין מלאכותי קטן וקסום שבהחלט שווה עצירה.

משהו בקצב החיים של נאות סמדר נראה קסום ומעורר מחשבה. המרחבים האינסופיים של מדבר הטובלים בגידולים הירוקים של המקום, גורמים לך לא רק לתהות על קיומו של המקום אלא גם על קיומו שלך. משהו בשקט, ברוח המדברית ובחלל הפתוח גורם לזמן לעצור מלכת לשבריר שנייה. מחשבות עמוקות יותר על מיקומך הנוכחי בחיים מתחילות לזרום.

בשעות הצהריים החלטנו לנסוע אל עבר שחרות, עוד ישוב מבודד ששוכן על מצוק הצופה אל עבר הרי אדום. כבר בנסיעה המתפתלת והארוכה בין ההרים, אתה מבין שגם הפעם, אתה הולך להגיע אל מקום אחר. כמשטפסים בכביש אל עבר הישוב, ניתן להבחין בסוגי הבניה השונה מפוזרת על כיפת הר, כזו שכבר גורמת לך קצת לקנא ולהתאהב באופי של המקום המדברי השובה לב הזה. שווה לעשות סיבוב כדי להבין את האווירה, המראה והסטייל של האנשים כאן. שילוב בין הודו לסיני והכל כשמסביב נוף עוצר נשימה.

לקראת שקיעה, חזרנו חזרה על עקבותינו אל עבר הדיונות של בקעת עובדה- חולות כסוי. דיונות אלה, הם למעשה רכס של הרים שיש בהם תופעה נדירה של דיונות חול רך כמשי בלב מדבר. חול הדיונות הזהובות יוצר טקסטורות עוצרות נשימה, ולרגע נדמה שאתה בכלל נמצא בסהרה ולא בלב הערבה. כמשטפסים לפסגת הדיונות יש נוף עוצר נשימה, כאן שווה לראות את השקיעה..

זמן לתחנה הבאה, לילה אצל רותמ׳ס בפארן.

יום רביעי: פארן, נחל ברק, האגם הנעלם בתמנע ודרומה לאילת
רותמ׳ס בפארן, הוא מקום אירוח שכולו לב ואהבה לסביבה. המקום מושלם לזוגות, משפחות וקבוצות מטיילים ואיך שהגענו מיד אמרנו לעצמנו שכמה חבל שלא עשינו כאן יותר מלילה אחד. תוכלו למצוא כאן ארבע בקתות אבן אקולוגיות ענקיות כאשר בכל אחת מיטה זוגית, מזרונים, שירותים עם אמבטיה, מטבחון ופינת אוכל גדולה גם בתוך החדר וגם מחוצה לו. במתחם המשותף תוכלו לעשות מדורה, לטבול בבריכה, לבשל במטבח המאובזר, לשבת בחלל המרכזי, להנות מעצי הפרי ולקחת כל מה שחשקה נפשיכם מהמעדנייה הקטנה במקום שמציעה תוצרת מקומית. אנחנו אגב בחרנו להתפנק בבוקר עם קפה, עוגת גזר ו״הגרנולה של רותמ׳ס״ והכל היה פשוט מושלם.

לא רחוק מפראן, שוכן נחל ברק המרהיב. אינסוף פעמים שמעתי מאסף כמה אני אהב את נחל ברק וכמה אנחנו חייבים להגיע לשם ואני חשבתי לעצמי שדווקא המסלול פחות מעניין אותי, אלא יותר להיות במקום שקרוי ברק, ואכן ברק כמו ברק לא אכזב ומיד שבה את ליבי.

הכניסה לנחל ברק מתחילה עם נסיעה מרהיבה של בערך כ- 45 דקות אל עומק המדבר לצד ערוץ נחל ירוק, טבול בצמחייה עשירה, קירות הרים מחוררים ואם יתמזל מזלכם תוכלו לראות גם משפחות יעלים חופשיים בטבע, חוצים להם משפחות משפחות את הסוואנה המדברית.
אחרי שחינתם את האוטו תתקדמו לתחילת המסלול (את סיפור הדרך תוכלו למצוא כאן). שימו לב שאת נחל ברק ניתן לעשות מסלול מעגלי עולה או יורד, או קווי למי שמפחד מגבהים יתדות וסולמות. כך או כך, החלק היפה ביותר של הנחל נמצא בלב ליבו של הקניון, כאשר מתהלכים בין הקירות ההרריים הענקיים והנחל נהיה צר ומעוקי, והקירות סוגרים על השביל, ממש כמו שרואים בסרטים או בערוצי הטבע. גם כאן, הטבע היה כולו לרשותנו, מחייך אלינו ואנחנו אליו.

השעה כבר צהריים המאוחרים והגיע הזמן להתחיל להדרים אל עבר אילת. כשעה נסיעה דרומה, לא רחוק מהכניסה לעיר וקצת אחרי פארק תמנע, נמצא מקום חבוי ומדהים שנקרא האגם הנעלם. לאחר שחונים את הרכב והולכים מעט ברגל ובזהירות, תתגלה בבת אחת נפילה של 100 מטר של האדמה. שם מטה, יתגלה לנגד ענינו אגם ענק בצבעי טורקיז מוקף מצוקים אדמדמים ורודים שנוצר בעקבות מכרה ששכן כאן פעם. השילוב של הצבעים החמים לבין מי האגם הכחולים, יוצרים מראה קסום ועוצר נשימה. ניתן לרדת מטה אל עבר האגם ואף לשחות בו (אינני סגורה מה טיב המים, אך היו לא מעט אנשים שרבצו מסביבו ונהנו ממימו החמימים) אנחנו הסתפקנו הפעם בתצפית בלבד וכמובן כמה תמונות לאינסטגרם.

יום חמישי-שבת: מחופש לנופש בים האדום
החלטנו לחתום את השבוע המדברי שלנו בשלושה ימים של גרנד פינלה ברויאל ביץ׳ אילת. תהינו לעצמנו לאורך הדרך אם כך נרצה לסיים את השבוע הפשוט, מלא בטבע שעשינו. והאמת? שאילת מדהימה. החופש כאן בהחלט הטעין באנרגיות וחתם לנו את השבוע בצורה מפנקת ורגועה.

וכדי לטעום עוד קצת את קסם המדבר, בוקר אחד החלטנו לקום ולראות את הזריחה המרהיבה וגלישת העננים מהר יואש. בשאר הזמן, עשינו את מה שרוב רובם של הנופשים עושים כאן. אכלנו טוב, ישנו טוב, נחנו לצד הבריכה, רבצנו בחוף הים ובעיקר סיכמנו את השבוע המדהים שהיה.

מי שעוקב זה זמן מה, יודע ששיתפתי בעבר שהיו תקופות שהמדבר והניתוק היו גורמים לי לחוסר נוחות בגוף וקוצר נשימה. אולי זה ההריון, האחריות לכך שאני מגדלת משהו בלתי נתפס בבטן או החוזק של החיים והטבע ולא מעט שיחות עם העננים, אבל הפעם המדבר לא עורר בי פחד. כי יש לי אותו, ויש לי אותי ויש את הגוף החזק ונפש בריאה, ושמיים מעלי ואוויר וטבע פרוס לרגליי, כך שיש לי הכל. ובתחושה הנעימה הזו בחרתי לסיים את הטיול. גיליתי הפעם, שככל שהמדבר יבש ומצומצם כך הנשמה שלי פורחת ומתרחבת בו והצלחתי בטיול הזה לראות ולהיזכר כמה ישראל יפה, להתמסר אל מול הטבע המשתנה ולהבין עוד דבר או שניים על עצם היותי ישראלית, וכמה שאני אוהבת את הארץ המיוחדת שלנו, כמה היא מיוחדת במינה, אחת ויחידה.

חזרנו הביתה מלאי חוויות, סיפורים, מילים, תמונות, מחשבות.
מוקרי תודה לפרק הזמן הלא מובן מאליו הזה בחיים שמאפשר לנו לחיות קצת יותר לאט והרבה יותר ביחד עם הרבה יותר שקט.
כמה אנחנו אוהבים ומרגישים ברי מזל בחלקנו, בכאן ועכשיו.
כמה ראוי שאנו זוכרים שכל יום חייב להיות ממומש עד תומו
ובכל יום שהוא כזה אנחנו מחייכים. מחייכים ואוהבים.

״לרוץ קדימה ולמשוך במלוא עוצמה 
לדהור בדרך לאורכה ולרוחבה 
לנשום אוויר פסגות למעלה מול זריחה 
לא לפחד ליפול לקום בחזרה״
עידן רייכל